tehuda

03 מרץ 2016

מה עושות התנשמות בלילות? הרבה יותר ממה שחשבנו…

מחקר חדש מגלה לראשונה את הרגלי הציד של "המדבירות הטבעיות" של העמקים – התנשמות: אם עד היום חשבו שהן צדות לרוב במרחק של כ-500 מטרים מהקן, כעת מתברר שהן צדות עד למרחקים של כתשעה ק"מ מהקן, חוצות שדות, עוברות בין ישובים ואף חוצות את הגבול. רק שלהתעלמות שלהן מהמכשולים של בני האדם יש מחיר: בקרב שכנותינו, התנשמות נתפסות כמבשרות על מוות קרוב, ולכן הן ניצודות שם. "העבודה שלנו עד כה הראתה את היעילות הרבה של תנשמות כמדבירות טבעיות של מכרסמים וחקלאים רבים כבר נעזרים בהן. הממצאים מעלים את הצורך בשיפור מערך הקינון, כך שנוכל להפיק את התועלת המרבית מהסיוע שמעניקות לנו התנשמות", אמר ד"ר מוטי צ'רטר מהאוניברסיטה, המרכז המדעי של הפרויקט הלאומי לחקר התנשמות.

מאחר ועמק יזרעאל ועמק בית שאן הם מהאזורים בעלי הצפיפות הגבוהה בעולם של תנשמות – מעל 230 זוגות לכל 100 ק"מ מרובע (באירופה חיים עד 50 זוגות ב100 קמ"ר),  הוקם לפני מספר שנים פרויקט לאומי בתמיכה של מספר משרדי ממשלה ובשיתוף החברה להגנת הטבע, ומספר אוניברסיטאות, לשימור התנשמות ולקידום חקלאות ירוקה. במסגרתו, הוצבו תיבות קינון לתנשמות בתוך שדות חקלאיים בכדי שאלה יוכלו לצוד את המכרסמים ובכך יאפשרו לחקלאים להפחית את השימוש ברעלים הפוגעים בסביבה כולה.

אולם מכיוון שהתנשמות הן ציפור לילית, מעט מאוד היה ידוע עד היום לגבי הרגלי הצייד שלהן. מחקרים קודמים, שנעזרו בעיקר במשדרי רדיו מצאו כי אזור הציד שלהן לרוב מגיע עד לכ-500 מטרים מהקן. לפי מידע זה הציבו חקלאים את התיבות בצמידות לשדות שלהם. אולם כעת, בזכות הצמדת מכשירי ג'י פי אס ל-20 תנשמות, התברר לד"ר צ'רטר, שערך את המחקר בשיתוף אוניברסיטת Lausanne ואוניברסיטת תל אביב ובמימון קרן אדקס ואורוקס משוויץ, המשרד לשיתוף פעולה אזורי והקרן לדוכיפת של החברה להגנת הטבע, שכל מה שידענו על התנשמות רחוק מאוד מהמציאות: שטח הצייד שלהן מגיע לטווחים של בין 2-9 ק"מ ולכן הן עוברות בין שדות ואפילו בין ישובים. המשמעות החקלאית היא שתיבת קינון שהציב חקלאי בשדה שלו ואפילו מספר תיבות שהציב קיבוץ מסוים עלולות להיות כלל לא יעילות. ממצא זה מעלה את הצורך בהקמת מערך אזורי הכולל כמות גדולה של תיבות קינון שנותנות מענה לאזור גדול. עוד נמצא כי "העבודה הלילית" רחוק מהבית משפיעה על חיי המשפה: חלק מהתנשמות ישנות לעיתים רחוק מתיבת הקינון ורחוק מצאצאיהן. "באזור בעל אוכלוסיית תנשמות כל כך צפופה, המשמעות של לינה רחוקה מהצאצאים היא שתנשמת בוגרת אחרת ישנה קרוב יותר לגוזלים מאשר הוריהם. זאת לא התנהגות שהייתי מצפה לגלות במקרה הזה", אמר ד"ר צ'רטר, שכבר מצא במהלך השנים האחרונות סיפורים מפתיעים שבהם תנשמות אימצו גוזלים מיותמים.

ממצאי הג'י פי אס גם גילו כמובן שהתנשמות לא ממש מתרשמות מהגבולות של בני האדם והן חוצות את הגבול בחיפושן אחר אוכל. אלא שאולי היה עדיף אילו היו עוברות בביקורת דרכונים: מתברר שמעבר לגבול הן חשופות לשתי סכנות. במדינות השכנות התנשמות מבשרות על מותו של אדם קרוב ולכן בפעמים רבות, מנסים להרוג אותן ברגע שרואים אותן. אולם לא פחות חשוב, בחלק מהאזורים שמעבר לגבול משתמשים ברעלים ובחומרי הדברה מסוכנים, שמאיימים על חיי התנשמות. "אם אנחנו נקפיד שלא להשתמש ברעלים בחקלאות, אולם מעבר לקו הירוק ולגבול לא ינהגו באותה צורה ויפסיקו את הצייד – אז בעצם אין טעם למה שאנחנו עושים כאן. אם אנחנו רוצים לשמר את מגוון החיות באזור שלנו עלינו לפתח שיתופי פעולה חוצי גבולות, שכוללים גם גופים ממשלתיים וגם ארגונים ללא מטרות רווח", סיכם ד"ר צ'רטר.

לא ניתן להגיב לפוסט.

טראקבק |