tehuda

04 יולי 2017

פרח השבוע: קנרס סורי

מאת: מערך תהוד"ה בשעה: 12:47 קטגוריות: עמוד הבית

הקנרס הסורי מצטיין בצבעו הסגול (הן של הפרחים והן של חלקם העליון של עלי המעטפת) ובתפרחותיו הגדולות (עד 10 ס"מ). היטיב לתאר זאת יורם בן מאיר: "נִפְתַּח סָגֹל / הַסָּגֹל שֶאֵינִי יָכוֹל לְאִישׁ. / אֶלָּא לְהַרְגִּישׁ קוֹל הַסָּגֹל / נִפְקַע בַּקַּרְקֶפֶת, כֻּלָּהּ נוֹקֶפֶת פְּקִיעָה…". בעבר נחשב הצמח כאחד מאבותיו של הארטישוק (הוא הקנרס התרבותי) אך מחקרים מודרניים שללו אפשרות זאת. אפשר לאכול את בסיסי העלים של התפרחות הצעירות אך הם מרים ודורשים שליקה ארוכה.
עקב מרירות זו משמש משרה מהעלים לסתירת המתיקות של מחלת הסכרת, כפי שנהוג להשתמש בצמחים מרים אחרים כמו: געדה מצויה, לענת המדבר, לענה שיחנית, טיון דביק, מרווה רפואית ועולש מצוי. המוהל המופק מהצמח משמש לגיבון חלב. הבדוים בנגב מכינים משרה מהצמח כדי להגביר את תנובת החלב של עזים וכבשים לאחר המלטה.
הזרעונים מתפזרים בחלקם למרחק באמצעות ציצית בעלת שערות ארוכות וחלקם נופלים בסמוך לצמח האם עקב התנתקות הציצית בעת ההבשלה. הזרעים המבשילים בסוף הקיץ מחכים לירידת הממפרטורה בחורף ולכמות גשם שתרווה את הקרקע. עם הרטבת הזרע הוא מפריש שכבת ריר. סבורים שריר זה מונע נביטה טרם זמנה ורק עם שטיפתו, כלומר כמות גשם מספיקה, תאופשר הנביטה. הזרעים רגישים לאור המעכב אף הוא את הנביטה. כך מובטח שזרעים חשופים, על פני הקרקע, לא ינבטו בתנאים שאינם מתאימים.
טקסט: פרופ' אמוץ דפני
צילום: נעם עביצל

לא ניתן להגיב לפוסט.

טראקבק |