tehuda

23 פבר' 2009

"עפיפוני המדבר"

מאת: מערך תהוד"ה בשעה: 12:18 קטגוריות: הודעות לעיתונות, עמוד הבית

כיצד הצליחו בני האדם שחיו באלף השלישית לפני הספירה להשיג לעצמם כמויות מספקות של בשר באזורים הצחיחים של המדבר? מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת חיפה ב"עפיפוני המדבר" הפזורים ברחבי הנגב והערבה חושף את התעלומה.

כבר בתחילת המאה ה-20 זיהו טייסים בריטים שטסו מעל מדבריות המזרח התיכון צורות מוזרות שאורכן היה מאות מטרים, ובמקרים רבים אף מספר קילומטרים. הצורות נראו כמו שני קירות ארוכים המתכנסים באלכסון זה לקראת זה, כאשר במקום מפגשם נמצאת שוחה בנויה בצורה עגולה. בעיני הטייסים צורות אלו נראות כעפיפונים ולכן ניתן להן השם "עפיפוני מדבר". מגוון של "עפיפונים" כאלה מוכר במדבריות ירדן, סוריה, ישראל וסיני. הארכיאולוגים הציעו מספר תיאוריות לגבי השימוש הקדום של מתקנים אלה, כשרוב החוקרים סברו כי הם שימשו לצייד, בעוד אחרים טענו כי הם שימשו כמכלאות בקר.

לפני מספר שבועות הסתיים שלב עבודת השדה של קבוצת מחקר רב-תחומית שמומנה על ידי "נשיונל ג'יאוגרפיק" ובראשה עומדים הארכיאו-זואולוג ד"ר גיא בר-עוז, הארכיאולוג ד"ר דני נדל והאקולוג הנופי ד"ר דן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה. עימם שותפים בפרוייקט גם חוקרים ממכון הערבה, המכון הגיאולוגי בירושלים, מכון וייצמן למדע ברחובות ואוניברסיטת בר אילן. שלב עבודת השדה כלל סקר מקיף של כל 11 "עפיפוני" הנגב והערבה, חפירה ארכיאולוגית בארבעה עפיפונים, תיעוד מפורט בעזרת מכשירי מדידה משוכללים, צילומי קרקע ואוויר, ותיארוך בשתי שיטת רדיומטריות בלתי תלויות האחת בשנייה.

ממצאי המחקר הראו בברור כי מדובר במתקני צייד המוני שמתוארכים לכל הפחות לאלף השלישי לפני הספירה. "כאשר עומדים בתוך עפיפון מדהים לראות איך הוא משתלב בנוף ואת נתיבי הנדידה של חיות הבר המתכנסים אל תוך העפיפון החבוי" ציין ד"ר בר-עוז. "רק אז מבינים כמה אנרגיה ותבונה אסטרטגית הושקעו בבנייתו. האנשים הקדומים שחיו בסביבה המדברית הזו השתלבו בה היטב. הם ידעו לצוד ולשרוד".

מתיעוד ומיפוי של  העפיפונים התברר כי זרועות העפיפונים יכולות להגיע לאורך של למעלה מ-200 מטרים. בבסיס העפיפון מתכנסות הזרועות ומסתיימות בתהום או בשוחה גדולה. בחלק מהעפיפונים נבנתה במה מוגבהת, כנראה על מנת להגביה את קיר הקפיצה ואולי אף על מנת להסתיר את השוחה שנכרתה תחתיו. לדברי החוקרים, הממצאים מעידים כי שיטת הצייד שהונהגה התבססה על הברחה של חיות הבר המקומיות וניתובן אל ראש העפיפון לאורך הקירות עד לשוחה בה המתינו הציידים.

עוד הוסיפו כי בחלק מהמתקנים גובה הקירות היה יותר ממטר ועוביים היה ניכר. קירות אלה מעידים על כך שהמתקנים נועדו לצוד לא רק חיות עדינות יחסית כמו צבאים אלא גם בעלי פרסה גדולים יותר כגון פראים וראמים.

המחקר הנרחב, שבחן את כל 11 המלכודות הפזורות מאיזור גבעת ברנע (דרומית לניצנה) ועד אילת, חשף גם את המחשבה שהושקעה בתכנון של כל מלכודת. "המלכודות מוקמו במקומות שבהם מסלולי הנדידה של החיות התרכזו לצווארי בקבוק. אין ספק שהן משקפות ידע רב של תושבי המדבר הקדמונים. הם הכירו היטב את מסלולי הנדידה של עדרי החיות, וידעו היכן למקם בצורה היעילה ביותר כל מלכודת ומלכודת", ציין ד"ר נדל.

"אמנם לא הופתענו מהיכולת הטכנולוגית, בני האדם בתקופה זו היו דומים מאוד לנו ביכולתם, אבל בכל זאת מדובר בהשקעה עצומה. חלק מ'העפיפונים' משתרעים על פני מאות מטרים ואבני הבניין של המתקנים גדולות וכבדות מאד. ללא ספק מדובר בהיקפי בנייה נרחבים באזור לא פשוט למחייה",הוסיף ד"ר בר-עוז.

לא ניתן להגיב לפוסט.

טראקבק |